גליון חדש ל"יהדות חופשית", מספר 30 ספטמבר 2009

במרכז הגליון תמלילי ההרצאות במושב מיוחד בקונגרס העולמי למדעי היהדות שנערך ב 2009, בנושא: "תרומתו של חיים כהן ז"ל להומניזם ביהדות". בין המרצים: מיכל זמורה כהן: המסר ההומניסטי, יהודה באואר: הומניזם ומחויבות לזכויות, יעקב מלכין: האמונה באדם לעומת האמונה באלוהים, עמרי קאופמן: חיים כהן בראי פסיקתו. כמו כן - התייחסות למהומות על רקע המאבק בין דתיים לחילוניים בירושלים, ראיון עם טדי קולק מ- 1984, המשך הראיון עם חיים כהן ז"ל פרקים ד' וה'. ברית הזוגיות - מאמר ביקורת ועמדת הארגונים הפלוראליסטיים לגבי הצעת החוק של ברית הזוגיות לחסרי דת. ועוד.י

קטע מתוך הראיון עם טדי קולק:י

"ירושלים אינה כור היתוך, אנחנו לא מנסים לעשות גולאש מכולם, זו מוזאיקה של תרבויות וציויליזציות שונות, החיות יחד בעיר אחת. את המצב הזה אנו מבקשים לשמר וזה יהיה גם אופיה של ירושלים בעתיד. אינני חושב שהכל יתמזגו וידברו פתאום אספרנטו, כל אדם יודע מדוע ירושלים קדושה לו ולמה הוא אוהב את העיר הזאת . “ שאלו שלום ירושלים“ הוא אחד הפסוקים החשובים ביותר בכתובים. אנחנו מנסים לפעול למען הגשמת אידיאל זה. "י

גליון חדש ל"יהדות חופשית" - מס' 29 יולי 2009

במרכז הגליון חלקים ראשונים מראיון שנערך עם השופט העליון חיים כהן ז"ל תחת הכותרת: "יהדות, הומניזם ודת". בגליון מאמרים נוספים מאת יעקב מלכין, אורי בן צבי, קובי וינר, אורן יהי-שלום, שמואל סרמונטה גרטל, רינה יצחקי ונרדי גרין.י

קטע מתוך הראיון עם חיים כהן ז"ל:י

י"לא חזרה לשרשים אלא חיים בצמרת העץ המתחדשת - הרבה מדובר כיום על חובתנו, ואולי אף על רצוננו, לחזור לשורשים, לשורשי היהדות שמהם צמחנו, כאילו השורשים והחיים העכשוויים הם היינו הך . לדידי ההפך הוא הנכון. המילה שורשים מעידה על דבר שטמון עמוק באדמה, ולכן אינו יכול להיות אקטואלי.השורשים הם פנומן היסטורי גרידא, קור שהיום שוב איננו חי. עלינו להבחין היטב בין מה שהיה לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה, לבין מה שאמור וצריך להתקיים היום. אלה החושבים שעלינו לחיות כיום לאור אותם שורשים שצמחו לפני אלפי שנים, אינם חיים בעולם הזה, אלא נטועים עדיין בעולם ההוא. חלילה לנו מלנתק את הקשר עם השורשים - הרי הם המסד שעליו אנחנו עומדים - אולם העלים שלנו מצויים בצמרת ממעל. ועלים אלה הם ירוקים, צומחים ופורחים לתפארה, אפילו יונקים הם מן השרשים הטמונים, מטבע מהותם, עמוק באדמה".י

לקריאה ליחצו כאן

מאגר הקבצים לשימוש עמיתי 'תמורה'

מטרות ושימושים:
המאגר נועד לריכוז קבצי טקסט, מצגות, אוספי תמונות, שאנו יוצרים או עורכים עבור טקסים ופעילויות למידה שלנו.

מיקום:
ליבו של המאגר, לפי שעה, הוא מדור הפורומים באתר 'תמורה'. לכל נושא (חג, מועד, טקס חיים) נפתח פורום נפרד. קבצים מוכנסים כמצורפים להודעות בפורום. קבצים שנפחם גדול מדי מוכנסים למאגר נפרד, המצוי באתר אחר, כאשר הודעה בפורום באתר תמורה מפנה אתכם אל מאגר הקבצים האחר. בסוף שנה זו יתכן ואבצע עבורכם העתקה של כל הקבצים אל דיסקים.

נגישות:
אל מדור הפורומים יכולים להיכנס רק עמיתי תמורה המאושרים ע"י נרדי.

עריכת קבצים לקראת הכנסתם למאגר:
חשוב להוסיף בתחילת הקובץ (אם מדובר בקובץ טקסט) או בגוף ההודעה בפורום דברי הסבר: באיזו הזדמנות נעשה שימוש בחומר? מהיכן נלקחו הטקסטים?
רצוי מאד להסיר מהטקסט פרטים 'לוקאליים', הקשורים במקום או באנשים עבורם נערך הטקס, גם לשם שמירה על פרטיות, וגם לשם הקלה על התאמת הטקסט לשימוש של אחרים.
חשוב מאד לתת קרדיט ליוצרי הטקסטים ולוודא שהם נתנו רשות להעמידם לשימוש עמיתי תמורה.

כיצד מכניסים למאגר?
קבצים לא גדולים בנפחם אתם יכולים להכניס בעצמכם ישירות לפורום המתאים כקובץ מצורף להודעה.
קבצים גדולים יותר שלחו אלי, ואני אכניס אותם למאגר הנפרד, ואדאג להודעה מתאימה בפורום באתר תמורה.

מני גל

galmani@gmail.com

עודכן בתאריך: 9/6/2009

תכנית טלויזיה עם רבנים חילוניים

בתכניתה של ד"ר עליזה לביא: "והרשות נתונה", בערוץ 10, ב 17.4.2009, התארחו הרב סיון מס והרב אורן יהי-שלום.

כנס ההסמכה השני לרבנים חילוניים דצמבר 2008

כנס ההסמכה השני יתקיים בתאריכים 18-20.12.2008 במשכנות שאננים בירושלים ובסינמטק תל אביב. לפרטים ולתכנית ליחצו כאן.י

כתב העת המקוון יהדות חופשית

חמש שנים לאחר שכתב העת "יהדות חופשית" הפסיק להופיע במתכונת הנייר שלו, הוא חוזר אלינו במתכונת מקוונת. הגיליון החדש, העשרים ושמיני במספר עלה לאוויר, ויחד עימו עלו חומרים מכל גיליונות העבר, המסודרים על פי תאריכים וגיליונות וכן על פי אינדקס מחברים ונושאים. מגוון גדול של מאמרים תורגמו לאנגלית והועלו לאתר במדור נפרד. אתם מוזמנים לבקר באתר ולהתרשם.י

החופה של סטפני וגיל

כשגיל וסטפני החליטו להינשא, הדבר עורר הרבה שמחה אצל משפחותיהם, כמובן. הם באמת זוג יפהפה. התעוררו גם שאלות: איך הם יסתדרו? מה יהיה? איך תיראה החתונה שלהם?

גיל נולד בישראל להורים יהודים, ועבר עם משפחתו לארה"ב בילדותו. סטפני נולדה באוסטריה להורים נוצרים, ועברה לגור בארה"ב. השאלות, עכשיו מובן, נוגעות לקשר הבין-תרבותי שבין יהודי ולא יהודיה.

היה לסטפני וגיל ברור שהם רוצים לגדל את ילדיהם כיהודים, שמהות היהדות חשובה להם יותר ממצוות ההלכה. הם החליטו להינשא בטקס יהודי בקאפרי שבאיטליה, ולחגוג במשתה חתונה שנמשך כמה ימים עם משפחה, חברות וחברים.

בתהליך היצירה המשותף לקראת הטקס למדנו ביחד את טקס הנישואין היהודי המסורתי ובדקנו חלופות. סטפני, הצד הלא יהודי בזוגיות, גילתה התלהבות רבה לקרוא, ללמוד, ולבחור מתוך ידיעה. היה לה מאוד חשוב מה יהיה בטקס. לכבוד הטקס היא, אימה ואביה, אף בחרו לעצמם שמות יהודיים, לאחר שביררו את משמעויותיהם. סטפני בחרה בשם "ליאת".

לפני הטקס היהודי התקיים טקס אזרחי בעיריית קאפרי. הטקס האזרחי, באיטלקית עם תרגום לאנגלית, היה מאוד חגיגי, אם כי ארוך. האורחים הוכנסו לאווירה המתאימה באמצעות דגלונים ועליהם איור של נסיך ונסיכה, אותו איור שהופיע על גבי ההזמנות לחתונה (שסטפני, האמנית, ציירה). לאחר הטקס חיכו לאורחים/ות שמפניה, זוג נגנים ואורז לזרוק על החתן-כלה.

כל האירוע סוקר ע"י צלם וכתבת של מגזין חתונות, לגיליון שייצא לאור ב-2009. סטפני התמסרה לצלמים באופן מושלם.

אחרי הטקס האזרחי הם (ואיתם כל האורחים) הסתובבו במרכז העיירה קאפרי ודגמנו למצלמה. גם המקומיים התפעלו מהזוג היפה, שניהם נראים כאילו יצאו מהפקת אופנה.

כמה שעות מאוחר יותר התקיימה החופה. בטקס, שהתנהל באנגלית, היו סמלים מתוך הטקס המסורתי, וסמלים נוספים, אשר שולבו באופן שיבטא את השקפותיהם ואמונותיהם של גיל וסטפני.

בפתיחת הטקס היתה הדלקת נרות- כל אחת מהאימהות הדליקה נר אחד, ושתיהן יחד הדליקו נר שלישי, שעליו כתובים שמות הכלה והחתן, כסמל לאיחוד שלהם.

אחר כך הכלה סובבה את החתן שבע פעמים, ובני הזוג החליפו טבעות ודברים אישיים, שכתבו ונתנו זה לזו במעטפה סגורה.
סטפני וגיל בחרו לחתום במהלך הטקס על הכתובה שניסחו, כך שכל האורחים/ות היו עדים/ות.
לאחר מכן השושבין והשושבינה עטפו את שני בני הזוג בצעיף, כסמל לאיחוד שלהם.שבע הברכות נקראו ע"י בני/ות משפחה בעברית, כולל אלה שאינם דוברי עברית.

לקראת סיום הטקס הכלה והחתן שתו יין, תוך כדי ערבוב של יין לבן ויין אדום, ומיד אחר כך החתן שבר כוס. זה היה האות לכולם/ן לפתוח בהורה סוערת, גם משפחתה של הכלה, שעבורם זה היה מפגש ראשון עם טקס יהודי ועם "בסימן טוב ובמזל טוב".

השמחה היתה מושלמת. גם האורחים שלא חוו טקס כזה מימיהם הזילו דמעה, ואף אחד כבר לא שאל "מה יהיה?"