יום שישי, 25 באפריל 2008

שאינו יודע לשאול

השנה, בנוסף לסדר הפסח המשפחתי, זכיתי לערוך שני סדרים מיוחדים: האחד היה במחלקה סיעודית בבית אבות, והאחר- בהוסטל לילדים אוטיסטיים. אם תרצו, אלה ששכחו מה זה סדר פסח, ואלה שאולי לא למדו.

הסדר בבית האבות המחיש לי את עוצמת הראשוניות שבחוויה: שמיעת המילים והמנגינות, טעימת היין, המצות ושאר סמלי החג- עוצמתם גדולה לאין שיעור ממילים ומפרשנויות.הדיירים במחלקה הסיעודית נזקקים לעזרה בפעולות היומיומיות ביותר. רבים מהם אינם מדברים, וכשהם ממלמלים, דבריהם נשמעים חסרי פשר, ודומה שאינם מבינים את שנאמר להם. אך לצלילי הקידוש ו"הא לחמא עניא" ולקול זמרת "מה נשתנה" אפשר היה להבחין בצילו של חיוך, בפה שנפתח כמו מנסה לשיר, בניד כמעט לא-מורגש של הראש. וברור, שגם אם הם לא מסוגלים לדבר, הם מרגישים. הם מבינים. והרגעים האלה, שבהם צץ משהו, ומעורר חוויות מן העבר, הם העוגן שלהם, שבאמצעותו הם נאחזים בחיים.

כמה ימים אחרי הסדר בבית האבות ערכתי סדר בהוסטל שבו גרים ילדים אוטיסטיים, הצעיר בן 8 והמבוגר ביותר בן 17 וחצי. כל ילד בעולמו, כל נערה בעולמה. כמו בשורות של ברי סחרוף:
"לפעמים קירות חשופים זה מראה מלבב
כמו מסך שקוף שמכסה את הפגמים
חיוך שנטוע עד כאב
בעולם המופלא ללא מילים"
("נפתלי הדג").

מה הם קולטים ממה שקורה?הילדים מוחאים כפיים ומתנועעים לצלילי השירים המוכרים. מה מהם באמת מוכר להם? מה פורט על מיתרי הזכרונות? מה נוגע בחוויות קודמות? יש דברים שאולי לא נדע. אבל לא צריך לדעת הכל. לפעמים צריך רק להרגיש.

יום רביעי, 2 באפריל 2008

מי צריך זרם חינוך שלישי?

על פניו הרעיון להקים זרם חינוך ממלכתי שלישי (הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - הכרה בזרם משולב), התשס"ז-2007) נשמע בסדר. הוא יאפשר להעשיר את לימודי היהדות למי שמעוניינים בכך, כך גם "יוכלו מחנכים להרגיש ביטחון בדרך חינוכם ותעודות הזהות החינוכיות של בתי הספר יהיו ברורות ומוגדרות. בשיטה הזו מחנכים ותלמידים לא יתבלבלו יותר באשר לזהותם ולא יחושו רגשי נחיתות בגלל חשש ממחלוקת אידיאולוגית בין המחייבים ובין השוללים חינוך יהודי וציוני." (דברי ח"כ זבולון אורלב, שפורסמו בynet ב-27.3.08)

אלא מאי? זה לא כל כך פשוט. בהצעת החוק מוגדר "מוסד משולב" כ"מוסד חינוך רשמי שניתן בו חינוך יהודי-פלורליסטי". רגע, רגע. מדוע מוסד שבו ניתן חינוך יהודי פלורליסטי צריך להיות "משולב"? למה שבחינוך הממלכתי לא יינתן חינוך יהודי פלורליסטי? כל המטרות שמצויינות בהצעת החוק מזכירות את מסקנות ועדת שנהר, שכידוע דיברה על החינוך הממלכתי (תקראו, יש גם קישור לדו"ח המלא). למה צריך להקים זרם שלישי בשביל זה?
מה הם אומרים, בעצם? שהם לא ממש מרוצים ממה שנעשה במגרת מסקנות ועדת שנהר, ולכן יש צורך בזרם אחר? אולי לשיטתם ועדת שנהר לא ממש הצליחה (יותר מדי פלורליזם?), ולכן חייבים להציל את העם היהודי מפני מורים מבולבלים בעלי רגשי נחיתות?

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "הצעת החוק קובעת כי למוסדות החינוך המשולב תהיינה אותן מטרות העומדות בבסיסי החינוך הממלכתי בתוספת ההכרה בחשיבות החינוך לסובלנות והחיים המשותפים בין דתיים, חילוניים, ומסורתיים תוך מתן דגש לערכים יהודיים." מה משתמע בכך? שבחינוך הממלכתי אין צורך בהכרה בחשיבות החינוך לסובלנות וכו'. חבל. זה מחזק את הטענה שבמקום ליישם את המלצות ועדת שנהר בבתי הספר הממלכתיים, ובכך לממש את המטרות שהצעת החוק הנוכחית מציבה, החליטו להקים זרם נוסף, מה שאומר מנגנון נוסף, עוד משרות לבכירים, ובעיקר- החלשה נוספת של הזרם הממלכתי, שממילא מצבו עלוב ועצוב.

טוען ח"כ אורלב שם: "איך יכולה מחנכת כיתה לחנך, בכל הקשור לחינוך אידיאולוגי וערכי, כשבכיתתה יושבים ילדיו של נתניהו וילדיה של זהבה גלאון?"ואני שואלת: מה הקשר? האם אין ערכים משותפים לבעלי דעות ותפיסות עולם שונות? לאן נעלמו ערכים הומניסטיים, שיש להם ביטויים כה רבים ביהדות? החשיבה כאילו ערכים נמצאים רק בחינוך דתי אורתודוכסי שגוייה במקרה הטוב, ומגמתית במקרה הפחות טוב. א/נשים שעדיין שבויים בדיכוטומיה של "עגלה מלאה" ו"עגלה ריקה" אינם יכולים להיות מחנכים.

עוד אומר ח"כ אורלב:"הזרם הממלכתי האחר יישאר חילוני במהותו ויהווה ברירת מחדל וכתובת רק לאותם אנשים המוצאים בחילוניות את דתם והמאמינים שמדינת ישראל היא מדינה חילונית של כל אזרחיה, ללא מחויבות לערכים יהודיים וציוניים." – ממש תרגיל בלוגיקה. הרי ברור שמי שרוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה חילונית ושיהיה בה מקום לכל אזרחיה הוא אדם חסר כל מחוייבות לערכים יהודיים וציוניים. מובן מאליו, לא? המניפולציות האלה מרגיזות אותי.

טועים חבר הכנסת אורלב ושאר הח"כים שסבורים כי צו השעה הוא הקמת זרם שלישי. צו השעה האמיתי הוא הבראת הזרמים הקיימים. אבל אולי החליטו מי שהחליטו, שאין יותר את מה להבריא.