יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

כנס ההסמכה השני לרבנים חילוניים דצמבר 2008

כנס ההסמכה השני יתקיים בתאריכים 18-20.12.2008 במשכנות שאננים בירושלים ובסינמטק תל אביב. לפרטים ולתכנית ליחצו כאן.י

כתב העת המקוון יהדות חופשית

חמש שנים לאחר שכתב העת "יהדות חופשית" הפסיק להופיע במתכונת הנייר שלו, הוא חוזר אלינו במתכונת מקוונת. הגיליון החדש, העשרים ושמיני במספר עלה לאוויר, ויחד עימו עלו חומרים מכל גיליונות העבר, המסודרים על פי תאריכים וגיליונות וכן על פי אינדקס מחברים ונושאים. מגוון גדול של מאמרים תורגמו לאנגלית והועלו לאתר במדור נפרד. אתם מוזמנים לבקר באתר ולהתרשם.י

יום רביעי, 11 ביוני 2008

החופה של סטפני וגיל

כשגיל וסטפני החליטו להינשא, הדבר עורר הרבה שמחה אצל משפחותיהם, כמובן. הם באמת זוג יפהפה. התעוררו גם שאלות: איך הם יסתדרו? מה יהיה? איך תיראה החתונה שלהם?
גיל נולד בישראל להורים יהודים, ועבר עם משפחתו לארה"ב בילדותו. סטפני נולדה באוסטריה להורים נוצרים, ועברה לגור בארה"ב. השאלות, עכשיו מובן, נוגעות לקשר הבין-תרבותי שבין יהודי ולא יהודיה.
היה לסטפני וגיל ברור שהם רוצים לגדל את ילדיהם כיהודים, שמהות היהדות חשובה להם יותר ממצוות ההלכה. הם החליטו להינשא בטקס יהודי בקאפרי שבאיטליה, ולחגוג במשתה חתונה שנמשך כמה ימים עם משפחה, חברות וחברים.
בתהליך היצירה המשותף לקראת הטקס למדנו ביחד את טקס הנישואין היהודי המסורתי ובדקנו חלופות. סטפני, הצד הלא יהודי בזוגיות, גילתה התלהבות רבה לקרוא, ללמוד, ולבחור מתוך ידיעה. היה לה מאוד חשוב מה יהיה בטקס. לכבוד הטקס היא, אימה ואביה, אף בחרו לעצמם שמות יהודיים, לאחר שביררו את משמעויותיהם. סטפני בחרה בשם "ליאת".
לפני הטקס היהודי התקיים טקס אזרחי בעיריית קאפרי. הטקס האזרחי, באיטלקית עם תרגום לאנגלית, היה מאוד חגיגי, אם כי ארוך. האורחים הוכנסו לאווירה המתאימה באמצעות דגלונים ועליהם איור של נסיך ונסיכה, אותו איור שהופיע על גבי ההזמנות לחתונה (שסטפני, האמנית, ציירה). לאחר הטקס חיכו לאורחים/ות שמפניה, זוג נגנים ואורז לזרוק על החתן-כלה.
כל האירוע סוקר ע"י צלם וכתבת של מגזין חתונות, לגיליון שייצא לאור ב-2009. סטפני התמסרה לצלמים באופן מושלם.
אחרי הטקס האזרחי הם (ואיתם כל האורחים) הסתובבו במרכז העיירה קאפרי ודגמנו למצלמה. גם המקומיים התפעלו מהזוג היפה, שניהם נראים כאילו יצאו מהפקת אופנה.
כמה שעות מאוחר יותר התקיימה החופה. בטקס, שהתנהל באנגלית, היו סמלים מתוך הטקס המסורתי, וסמלים נוספים, אשר שולבו באופן שיבטא את השקפותיהם ואמונותיהם של גיל וסטפני.
בפתיחת הטקס היתה הדלקת נרות- כל אחת מהאימהות הדליקה נר אחד, ושתיהן יחד הדליקו נר שלישי, שעליו כתובים שמות הכלה והחתן, כסמל לאיחוד שלהם.
אחר כך הכלה סובבה את החתן שבע פעמים, ובני הזוג החליפו טבעות ודברים אישיים, שכתבו ונתנו זה לזו במעטפה סגורה.
סטפני וגיל בחרו לחתום במהלך הטקס על הכתובה שניסחו, כך שכל האורחים/ות היו עדים/ות.
לאחר מכן השושבין והשושבינה עטפו את שני בני הזוג בצעיף, כסמל לאיחוד שלהם.שבע הברכות נקראו ע"י בני/ות משפחה בעברית, כולל אלה שאינם דוברי עברית.
לקראת סיום הטקס הכלה והחתן שתו יין, תוך כדי ערבוב של יין לבן ויין אדום, ומיד אחר כך החתן שבר כוס. זה היה האות לכולם/ן לפתוח בהורה סוערת, גם משפחתה של הכלה, שעבורם זה היה מפגש ראשון עם טקס יהודי ועם "בסימן טוב ובמזל טוב".
השמחה היתה מושלמת. גם האורחים שלא חוו טקס כזה מימיהם הזילו דמעה, ואף אחד כבר לא שאל "מה יהיה?"

יום שני, 26 במאי 2008

אשליית הדת: יעקב מלכין מתראיין אצל לונדון וקירשנבאום

וידאו של ראיון עם פרופסור יעקב מלכין בתכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10, 25.5.2008. הראיון הוא לרגל תרגומו לעברית של הספר רב המכר: "יש אלוהים? - האשליה הגדולה של הדת", מאת ריצ'רד דוקינס.י

יום שלישי, 6 במאי 2008

תפילה חילונית לשלום המדינה

במאמרו של יאיר שלג, מתואר המחקר של יואל רפל על סיפורה של התפילה למען שלום המדינה. במאמר נחשף אופיה פוליטי של התפילה. וכך הוא כותב: "ניסוח התפילה ואמירתה היו ביטוי להשקפה ציונית-דתית, שעמדה בניגוד לדעתם של החרדים, שלא קיבלו את התפילה. שינויים שונים שהוצעו לאורך השנים בניסוחה ביטאו את המחלוקות והתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אומרי התפילה".י
התפילה אינה עתיקה, אלא חדשה. היא אינה קדושה, אלא מקודשת בידי אדם. היא לא ירדה משמיים, אלא נכתבה בידי בני תמותה. היא אינה מייצגת את כלל היהודים אלא עמדה פוליטית מסוימת. הגיע הזמן לתפילה חילונית לשלום המדינה, הראויה להיאמר בפי כל. הנה נוסח טיוטה לתפילה חילונית לשלום המדינה, לכבוד יום העצמאות השישים למדינת ישראל:י

שתהא מדינת ישראל, בשנת ס' לעצמאותה, לכלי ראוי לחיים טובים לכל תושביה. שתשרור בה האהבה, הרעות והאחוה, וירחקו ממנה שנאה איבה וקנאה. ותמלא רוגע, שלום, שלווה ושגשוג. מי ייתן ותמיד תהא אור לגויים. שנגשים במלואו את חזונם של מייסדיה כפי שנוסח במגילת העצמאות:י
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".י
ברוכים השוקדים על ביטחון המדינה. תחזקנה ידי המגנים בעוז ובגבורה. מי ייתן וישובו בשלום כל השבויים והנעדרים. ברוכים אתם תושבי המדינה המקיימים את המדינה באברת חסדיכם, וביגיע כפיכם. שילחו אורכם ואמיתכם לראשי המדינה, שופטיה ונבחריה, ותקנום בעצה טובה לנהל את המדינה ביושר, בהגינות ובאהבה. ברוך אתה עמל כפינו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לחיות במדינתנו. אמן סלה.י

יום שישי, 25 באפריל 2008

שאינו יודע לשאול

השנה, בנוסף לסדר הפסח המשפחתי, זכיתי לערוך שני סדרים מיוחדים: האחד היה במחלקה סיעודית בבית אבות, והאחר- בהוסטל לילדים אוטיסטיים. אם תרצו, אלה ששכחו מה זה סדר פסח, ואלה שאולי לא למדו.

הסדר בבית האבות המחיש לי את עוצמת הראשוניות שבחוויה: שמיעת המילים והמנגינות, טעימת היין, המצות ושאר סמלי החג- עוצמתם גדולה לאין שיעור ממילים ומפרשנויות.הדיירים במחלקה הסיעודית נזקקים לעזרה בפעולות היומיומיות ביותר. רבים מהם אינם מדברים, וכשהם ממלמלים, דבריהם נשמעים חסרי פשר, ודומה שאינם מבינים את שנאמר להם. אך לצלילי הקידוש ו"הא לחמא עניא" ולקול זמרת "מה נשתנה" אפשר היה להבחין בצילו של חיוך, בפה שנפתח כמו מנסה לשיר, בניד כמעט לא-מורגש של הראש. וברור, שגם אם הם לא מסוגלים לדבר, הם מרגישים. הם מבינים. והרגעים האלה, שבהם צץ משהו, ומעורר חוויות מן העבר, הם העוגן שלהם, שבאמצעותו הם נאחזים בחיים.

כמה ימים אחרי הסדר בבית האבות ערכתי סדר בהוסטל שבו גרים ילדים אוטיסטיים, הצעיר בן 8 והמבוגר ביותר בן 17 וחצי. כל ילד בעולמו, כל נערה בעולמה. כמו בשורות של ברי סחרוף:
"לפעמים קירות חשופים זה מראה מלבב
כמו מסך שקוף שמכסה את הפגמים
חיוך שנטוע עד כאב
בעולם המופלא ללא מילים"
("נפתלי הדג").

מה הם קולטים ממה שקורה?הילדים מוחאים כפיים ומתנועעים לצלילי השירים המוכרים. מה מהם באמת מוכר להם? מה פורט על מיתרי הזכרונות? מה נוגע בחוויות קודמות? יש דברים שאולי לא נדע. אבל לא צריך לדעת הכל. לפעמים צריך רק להרגיש.

יום רביעי, 2 באפריל 2008

מי צריך זרם חינוך שלישי?

על פניו הרעיון להקים זרם חינוך ממלכתי שלישי (הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - הכרה בזרם משולב), התשס"ז-2007) נשמע בסדר. הוא יאפשר להעשיר את לימודי היהדות למי שמעוניינים בכך, כך גם "יוכלו מחנכים להרגיש ביטחון בדרך חינוכם ותעודות הזהות החינוכיות של בתי הספר יהיו ברורות ומוגדרות. בשיטה הזו מחנכים ותלמידים לא יתבלבלו יותר באשר לזהותם ולא יחושו רגשי נחיתות בגלל חשש ממחלוקת אידיאולוגית בין המחייבים ובין השוללים חינוך יהודי וציוני." (דברי ח"כ זבולון אורלב, שפורסמו בynet ב-27.3.08)

אלא מאי? זה לא כל כך פשוט. בהצעת החוק מוגדר "מוסד משולב" כ"מוסד חינוך רשמי שניתן בו חינוך יהודי-פלורליסטי". רגע, רגע. מדוע מוסד שבו ניתן חינוך יהודי פלורליסטי צריך להיות "משולב"? למה שבחינוך הממלכתי לא יינתן חינוך יהודי פלורליסטי? כל המטרות שמצויינות בהצעת החוק מזכירות את מסקנות ועדת שנהר, שכידוע דיברה על החינוך הממלכתי (תקראו, יש גם קישור לדו"ח המלא). למה צריך להקים זרם שלישי בשביל זה?
מה הם אומרים, בעצם? שהם לא ממש מרוצים ממה שנעשה במגרת מסקנות ועדת שנהר, ולכן יש צורך בזרם אחר? אולי לשיטתם ועדת שנהר לא ממש הצליחה (יותר מדי פלורליזם?), ולכן חייבים להציל את העם היהודי מפני מורים מבולבלים בעלי רגשי נחיתות?

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "הצעת החוק קובעת כי למוסדות החינוך המשולב תהיינה אותן מטרות העומדות בבסיסי החינוך הממלכתי בתוספת ההכרה בחשיבות החינוך לסובלנות והחיים המשותפים בין דתיים, חילוניים, ומסורתיים תוך מתן דגש לערכים יהודיים." מה משתמע בכך? שבחינוך הממלכתי אין צורך בהכרה בחשיבות החינוך לסובלנות וכו'. חבל. זה מחזק את הטענה שבמקום ליישם את המלצות ועדת שנהר בבתי הספר הממלכתיים, ובכך לממש את המטרות שהצעת החוק הנוכחית מציבה, החליטו להקים זרם נוסף, מה שאומר מנגנון נוסף, עוד משרות לבכירים, ובעיקר- החלשה נוספת של הזרם הממלכתי, שממילא מצבו עלוב ועצוב.

טוען ח"כ אורלב שם: "איך יכולה מחנכת כיתה לחנך, בכל הקשור לחינוך אידיאולוגי וערכי, כשבכיתתה יושבים ילדיו של נתניהו וילדיה של זהבה גלאון?"ואני שואלת: מה הקשר? האם אין ערכים משותפים לבעלי דעות ותפיסות עולם שונות? לאן נעלמו ערכים הומניסטיים, שיש להם ביטויים כה רבים ביהדות? החשיבה כאילו ערכים נמצאים רק בחינוך דתי אורתודוכסי שגוייה במקרה הטוב, ומגמתית במקרה הפחות טוב. א/נשים שעדיין שבויים בדיכוטומיה של "עגלה מלאה" ו"עגלה ריקה" אינם יכולים להיות מחנכים.

עוד אומר ח"כ אורלב:"הזרם הממלכתי האחר יישאר חילוני במהותו ויהווה ברירת מחדל וכתובת רק לאותם אנשים המוצאים בחילוניות את דתם והמאמינים שמדינת ישראל היא מדינה חילונית של כל אזרחיה, ללא מחויבות לערכים יהודיים וציוניים." – ממש תרגיל בלוגיקה. הרי ברור שמי שרוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה חילונית ושיהיה בה מקום לכל אזרחיה הוא אדם חסר כל מחוייבות לערכים יהודיים וציוניים. מובן מאליו, לא? המניפולציות האלה מרגיזות אותי.

טועים חבר הכנסת אורלב ושאר הח"כים שסבורים כי צו השעה הוא הקמת זרם שלישי. צו השעה האמיתי הוא הבראת הזרמים הקיימים. אבל אולי החליטו מי שהחליטו, שאין יותר את מה להבריא.